עם זאת, הדרך לגאולה אינה פשוטה. אנו מתמודדים עם "מצרים" מודרנית: שיח מפלג, אובדן אמון במערכות ורשע המתחפש לטוב. אך דווקא בתוך ההיצרות והכבלים האלה, מתרחשת יציאה –לאומית ואישית.

כדברי בעל התניא, האדם נקרא 'מהלך', משום שהוא תמיד בתנועה, עולה ממדרגה למדרגה. ורבי נחמן מברסלב מלמד אותנו לחפש את הנקודה הטובה בכל מצב, נקודת חירות בתוך הגלות האישית. ואכן מאז אירועי שבעה באוקטובר, יש גם טוב, אנו עדים להתעוררות רוחנית: אנשים מתקרבים לאמונה, בתים מתמלאים באור חדש, ולבבות נפתחות לשייכות וזהות מחודשת.

כמו בימי מרדכי ואסתר, כך גם עכשיו "קימו וקיבלו היהודים" – לא מתוך כפייה, אלא מתוך בחירה ואמונה מחודשת.

הרב קוק כתב: "הָאֱלֹהוּת הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁאָנוּ מִשְׁתּוֹקְקִים לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ… יוֹרֶדֶת… אֶל הָעוֹלָם וּבְתוֹכוֹ, וְאָנוּ מוֹצְאִים… מַרְגּוֹעַ וְשָׁלוֹם בִּמְנוּחָתָהּ." והשנה במיוחד יש הרגשה שקולות הצימאון וההשתוקקות חזקים, נוכחים, מהדהדים בחוץ ברחובות ובתוך הלב פנימה."

אז כשאני מתכוננת לליל הסדר, אני לא רק מכינה מצות ויין. אני מכינה את עצמי ליציאה. יציאה מעבדות של פחד, של אשליה, של ניתוק וריחוק – לחירות של אמונה, שותפות, גילוי וקרבה.

ואני מאמינה, בכל ליבי – שהשנה הזו, יותר מכול שנה אחרת –

"עוד יבוא היום

עוד יבוא היום

אולי הוא כבר קרוב. "(אהוד מנור)

אורה שושן,

ראש מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן והעמק

ליצירת קשר: 055-9114672 | mishpaha@hiburimbs.org

הפוסט פסח- זמן יציאה לחירות לאומית ואישית הופיע ראשון בחיבורים בית שאן והעמק

הדיבור יכול להיות מצמצם והורס, כמו של פרעה שהשתמש במילים ככלי לשליטה

או מרומם ובונה כמו של משה, שידע במילותיו לגאול ולרפא.

בהגדה יש שלושה דברים שחיוניים לסיפור הגאולה: *פסח, מצה ומרור* – ושלושתם קשורים גם לדרך שבה אנחנו מתקשרים.

• דיבורי פסח ("פה-שח") – דיבור שיש בו חירות. דיבור שמדלג על מחסומים רגשיים, על כעסים ישנים ועל פרשנויות מגבילות, ומאפשר גישור על פערים וחיבור אמיתי בין אנשים.

• דיבורי מצה – דיבור נקי ופשוט, ללא התנשאות וללא אגו. דיבור שמקשיב באמת, שנותן מקום לאחר ומאפשר ביטוי אמיתי של רגשות וצרכים מבלי להשתלט.

• דיבורי מרור – לפעמים הכאב צריך להיאמר. אבל השאלה היא איך – האם באמצעות האשמה וביקורת או באופן שמעודד הקשבה? תקשורת מקרבת מלמדת לשתף בתחושות שלנו בלי לתקוף את האחר.

הדיבור שלנו מעצב את החירות הפנימית שלנו. הדיבור שלנו יכול להיות כמו פרעה – מצמצם, שולט ומכתיב. והוא יכול להיות כמו משה – מקשיב, נותן מקום ומוביל לגאולה. הוא יכול להיות דיבור מדלג ומגשר של פסח, דיבור פשוט וישר של מצה או דיבור אמיתי על המרורים בחיינו.

תרגיל קטן לפסח:

שאלו את עצמכם – מתי הדיבור שלי הוא חירותי ומצמיח? מתי הוא דיבור של מצה? ומתי הוא של מרור? ואיך אוכל לדבר אחרת כדי ליצור חיבור אמיתי?

שנזכה לדיבור מקרב, מצמיח ומגשר.

חג חירות שמח!

אורה שושן,

ראש מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן והעמק

ליצירת קשר:

055-9114672 | mishpaha@hiburimbs.org

הפוסט דיבורים של גאולה הופיע ראשון בחיבורים בית שאן והעמק

אושר. כולנו רוצים אותו, אבל איך נהפוך אותו לחלק מהיום-יום שלנו ולא רק לרגעים חולפים?

גם מחקרים בפסיכולוגיה חיובית וגם מקורות יהודיים מלמדים אותנו שאושר הוא תוצאה של הרגלים יום־יומיים – והוא נבנה דווקא מתוך ההתמודדות עם אתגרי החיים.

איך אפשר לטפח אושר בתוך השגרה הזוגית העמוסה?

הנה כמה עקרונות שיכולים לעזור:

•הכרת הטוב – לראות את בן הזוג בעיניים חדשות

בבוקר, כשהשעון מצלצל, במקום לקפוץ מייד למלא את רשימת המטלות, עצרו ל'רגע של הודיה', גם אם הוא קצר, הוא יכול לשנות לכם את כל היום.

מחקרים מראים שהכרת הטוב משפרת את מצב הרוח ומחזקת קשרים זוגיים ומשפחתיים. כשאנחנו מפנים מבט למה שיש לנו – במקום למה שחסר – תחושת הסיפוק עולה.

•לא לברוח מרגשות קשים – לתת להם מקום בזוגיות

להיות מאושרים זה לא אומר להיות שמחים כל הזמן. החיים שלנו, מלאים באתגרים ולחצים, והדרך היחידה להתמודד איתם היא לתת להם מקום, להרגיש אותם. כפי שרבי נחמן מלמד – דווקא מי שמקבל את החיסרון כחלק מהחיים, יכול למצוא בהם שלמות.

•חברות אמיתית – סוד הזוגיות המאושרת

מחקרים מראים שמערכות יחסים קרובות משפיעות על האושר שלנו יותר מהצלחה או כסף. זוגיות טובה מבוססת על חברות אמיתית: הקשבה, כנות וצחוק משותף.

השקעה בזוגיות לא חייבת להיות דרמטית – אפילו שיחה יומית קצרה שבה פשוט נקשיב זה לזה בלי הסחות דעת יכולה לחזק את החיבור.

•תנועה – לנפש ולגוף גם יחד

כבר אמרו חז"ל: "נפש בריאה בגוף בריא." פעילות גופנית, הליכה בטבע או ריקוד בסלון, הם תרופה טבעית לנפש ביכולתם לשנות מצב רוח ולחזק את תחושת השמחה בזוגיות.

•משמעות – למצוא אותה גם ברגעים הקטנים

כדי להיות מאושרים לא צריך לעשות מעשים גדולים. אם נביט מחדש על מה שכבר יש לנו ונמצא משמעות בתוך העשייה – נבשל ארוחה באהבה, ניתן לאחר או נפנה תשומת לב לרגעים קטנים – נחוש סיפוק רב.

האושר אינו חלום רחוק – הוא נבנה מהבחירות הקטנות של כל יום.

איזה צעד קטן תעשו היום כדי להכניס יותר שמחה לזוגיות שלכם?

אורה שושן

ראש מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן והעמק

הפוסט האושר נמצא כאן ועכשיו הופיע ראשון בחיבורים בית שאן והעמק

"הוא לא מרגיש מוערך, היא לא מרגישה אהובה"

בקליניקה, אחד הדפוסים הנפוצים ביותר שאני פוגשת הוא תחושת חוסר אהבה מצד אחד וחוסר הערכה מצד שני. במצב כזה קל לזהות דפוסי היקשרות, ונוצר מעגל שבו הצד שמרגיש לא אהוב מחפש קרבה ואישור רגשי, והצד שמרגיש לא מוערך נסוג מתוך צורך להגן על עצמו מביקורת.

דוגמה לכך היא יעל וארז, זוג שהגיעו אליי אחרי חודשים של מריבות בלתי פוסקות. הסתבר שיעל, שגדלה בבית עם הורים לא זמינים רגשית, פיתחה צורך חזק בקרבה ובאישור. ואילו ארז, שגדל בבית ביקורתי, פיתח מנגנון הגנה של התרחקות. ברגע שהצלחנו להבין שמה שעומד מאחורי כל התנהגות זו צורת ההיקשרות שלהם, משהו התחיל להשתנות ביניהם.

הרעלים בזוגיות

מחקרים מצביעים על ארבעה "רעלים" בזוגיות:

1. ביקורת ושיפוט – דרך טרגית להביע צורך.

2. הדיפה – התגוננות בלי להקשיב ובלי לנסות להבין.

3. השתבללות – הסתגרות רגשית.

4. בוז – הפגיעה החזקה ביותר, שמעבירה מסר של אפסיות.

אז מה אפשר לעשות?

1. זיהוי הדינמיקות – מהיכן נובעות התחושות הקשות? האם הן משקפות את ההווה או את פצעי העבר?

2. תקשורת פתוחה וכנה – לדבר בכנות ובאמפתיה על תחושות, בלי להאשים.

3. בקשו עזרה – טיפול זוגי הוא כלי לצמיחה, לא סימן לכישלון. במרחב בטוח ומובנה אפשר לבנות את הקשר מחדש.

זכרו, זוגיות היא מסע – לעיתים קשה ומפותל, אך גם מלא ביופי ובמשמעות. כששני הצדדים מוכנים להתבונן פנימה ולצמוח יחד, אפשר להגיע למקומות עמוקים ומספקים יותר מאי פעם.

הפוסט אהבה שיח ומה שבינהם הופיע ראשון בחיבורים בית שאן והעמק

צריך להתחיל מחדש

זוגיות מפגישה בין אמונות, דפוסים ותסריטים שנרכשו מבית ההורים. אלה נכסים חשובים כמו אמון, תקשורת ושיתוף פעולה, ולעיתים אלו מטענים שמעכבים אינטימיות, כמו פחדים או ציפיות לא מדוברות. אורן ותמר התווכחו תמיד על כסף, הוא בא מבית שדגל בחיסכון והיא חונכה שכסף הוא כלי ליהנות מהחיים. רק אחרי תהליך למדו את דרך ה"גם וגם", הכירו בחשיבות החיסכון וברגעים שאפשר פשוט ליהנות.

שיפוטיות מול סקרנות – המפתח לאינטימיות

מעכב מספר אחת לאינטימיות היא שיפוטיות החוסמת קרבה, לעומתה הסקרנות פותחת דלתות. היא משדרת לבני זוגנו שאנחנו רוצים ללמוד עליהם ולהכיר אותם, בהתלהבות וברגש ובלי חקירות וביקורת וכך נוצר מרחב בטוח לחשיפה ולחיבור עמוק.

גמישות – כוח ולא חולשה

ויתור נתפס לעיתים כהפסד, אך למעשה, גמישות היא כוח. כשאורן, שהתקשה להוציא כסף, הסכים לראשונה לשלם על חופשה, הוא גילה שזה לא אובדן שליטה או בזבוז אלא הזדמנות ליצירת זיכרונות משותפים.

לכתוב מחדש את הסיפור הזוגי

אולי החלק החשוב ביותר בתהליך הוא לכתוב מחדש את הסיפור הזוגי שלנו. אפשר להתחיל בשאלות משותפות: מה אנחנו אוהבים בקשר שלנו? מה היינו רוצים לחזק?

זוגות שמקדישים זמן לשיח פתוח, לדייטים שבועיים או לפעילויות חדשות, מגלים שהאהבה אינה מובנת מאליה – היא נבנית יום אחר יום, בבחירה מודעת זה בזה.

אורה שושן,

ראש מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן והעמק

ליצירת קשר:

055-9114672 | mishpaha@hiburimbs.org

הפוסט להתאהב מחדש – לבחור בזוגיות בכל יום הופיע ראשון בחיבורים בית שאן והעמק

זוגיות בריאה נשענת על שלושה מרכיבים: מאהבים, שותפים וחברים. אך מולם עומדים שלושה כוחות שמאיימים לפרק את הקשר: שעמום, שינויים ופתחי מילוט.

חברים מול שעמום

ידידות בין בני זוג היא הדבק השקט של הקשר. עם השנים, השגרה והשחיקה גורמות לזוגות לוותר על שיחות עמוקות ולשקוע באוטומט. זוגות רבים מספרים ש"הכול בסדר", אבל מרגישים שמשהו מת בפנים. הדרך להחיות את הקשר היא לחזור להתעניין באמת אחד בשני, לצחוק, לשחק ולבלות ביחד.

שותפים מול שינויים

החיים הם דינמיים, ועם השנים גם בני הזוג שנישאנו להם משתנים – מקצועית, רגשית ורוחנית. השינויים הללו עלולים להעמיד את הקשר למבחן. כשאחד מבני הזוג עושה שינוי גדול בקריירה למשל, הפוקוס שלו עלול להיות מוסט לפן המקצועי ולגרום לו להזניח את הקשר. שיקום היחסים מגיע דרך תקשורת אמיתית ושיתוף בציפיות, חששות ואתגרים.

מאהבים מול פתחי מילוט

כשמישהו מתחיל "לברוח" – פיזית או רגשית – זו נורת אזהרה. זה לא חייב להיות רומן, לפעמים מדובר במציאת מפלט רגשי בעבודה, בטלפון ואף בילדים. מצב זה נוצר בדרך כלל כשאנחנו מרגישים שלא רואים אותנו בבית ובהיעדר קרבה. אחת הדרכים למנוע זאת היא להשקיע בקרבה הרגשית ולהעניק תחושת נראות בתוך הקשר.

אז איך שומרים על זוגיות חיה?

– מחזקים את החברות דרך תקשורת, התעניינות אמיתית ובילוי משותף.

– בונים שותפות באמצעות שיתוף ברגשות ובציפיות.

– מזהים ומצמצמים פתחי מילוט ומשקיעים אחד בשני.

זוגיות היא מסע מתמשך – בעזרת מודעות שימת לב והשקעה, אפשר לנווט אותה נכון ולשמור על קשר חזק וקרוב לאורך השנים.

_"כל כך הרבה זמן לא דיברנו שנינו_

_על כל מה שעובר מעלינו_

_היום נצא לסיבוב בשכונה_

_ונשב קצת ביחד על ספסל בגינה…_

_נכון, לא תמיד אני מראה אהבה_

_אבל היום אני מבקש את הקרבה"_ / אהוד בנאי

אורה שושן,

ראש מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן והעמק

ליצירת קשר:

055-9114672 | mishpaha@hiburimbs.org

הפוסט "ונשב קצת ביחד על הספסל בגינה" הופיע ראשון בחיבורים בית שאן והעמק

ביהדות וגם בחכמות המזרח ניתן למצוא את הדרך לריפוי עצמי, כדי שנוכל להיות עצמאיים ולא תלויים בגורמים חיצוניים. ריפוי זה דורש מאיתנו התמסרות, כנות, והקשבה לעצמנו. המפתח מתחיל בהקשבה. המרכז הוא המקום שמאגד בתוכו תודעה, תחושה, גוף ורוח. השאיפה שלנו צריכה להיות כל הזמן לפעול מתוך אותו מרכז. בדרך כלל אנחנו לא ממורכזים, מוסחים מהקשר למרכז, ולכן אנחנו פועלים על פי השפעות חיצוניות, ומתוך תחושה שהעולם נגדנו, ולא מצליחים לפעול מבפנים. איך מתמרכזים? האם אפשר ללמוד להתמרכז ולפעול בעצמנו מתוך המרכז שלנו?

כן בהחלט! ניתן ללמוד להתמרכז על ידי התבוננות. לא סתם התבוננות, אלא מבט על הדברים מבלי להזדהות עמם. זהו עיקרון שנקרא "אי-היצמדות". אי-היצמדות המחשבה ש"אם אני רוצה להרגיש, אני צריך להזדהות עם מי או מה שנמצא מולי" יוצרת תחושה של סבל, לחץ בחזה ומועקה. עלינו להבחין בין "להקשיב" למה שנמצא בפנים, לבין "להזדהות" עם מה שנמצא בפנים. המפתח הוא ההקשבה. רק להקשיב, לא להזדהות. לדוגמה, אם מופיע כאב בגופי - אני מבינה שהכאב אינו "אני". אם נעלבתי מסיטואציה מסוימת - אני מבינה שהעלבון אינו "אני". ברגע שאני מודע לכך שקיומי אינו בסכנה, אני לא מרגיש מאוים. מהקשבה לידיעה התחלנו בהקשבה ועכשיו עוברים לידיעה. אני יודע/ת שהתחושה הזו איננה "אני", וזה מאפשר לי לחקור את התחושה לעומק מבלי לפחד ממנה. זוהי עצמאות אמיתית. עם התמדה בהקשבה לעצמנו, כל מתיחות שנרגיש הופכת לחמימות, לתחושת קבלה עצמית הנובעת מבפנים. פתאום משהו בתוכי נרגע ואני מוכן לקבל את עצמי "בדיוק כפי שאני".

כולנו פוגשים אנשים עם פחדים, חרדות, ותחושת ריקנות הממלאים אותם יום יום. לא חייבים לתת לַסֵבֵל לנהל את חיינו. יש דרך לרפא זאת. במילים אחרות: התחילו לאהוב! הכנסו לתדר של אהבה גם בתוך העומס, התמרכזו. הביאו מילות אהבה וברכה כמו גם עיניים טובות כלפי עצמכם וכלפי העולם. אתם תגלו נביעה פנימית מתוככם שמביאה לבהירות ושקט פנימי. תרגיל אימון אישי כתבו את השם שלכם במרכז הדף בתוך ציור של שמש. כעת, כתבו מסביב לשמש עשרה משפטים שאתם שומעים מהאנשים שהכי משמעותיים לכם בחיים, באופן הבא: את המשפטים היותר משמעותיים עבורכם – כתבו קרוב לשמש, ואת הפחות משמעותיים במרחק מה, לפי גודל ההשפעה של המשפט עליכם. לדוגמה: "אני כל פעם נפעם ממה שאת/ה עושה", "את/ה יכול/ה יותר"… – לאחר שכתבתם את המשפטים, התבוננו במשפטים שכתבתם ובמרחקים השונים שנוצרו על הדף. בחנו, כמה מהקולות הם חיוביים וכמה מהם שליליים ופחות נעימים? אלו מהקולות שאנחנו שומעים מנהלים אותנו? ובאיזו מידה? – כעת, נסו לקרוא את המשפטים השליליים עם חמלה ואהבה.

הפוסט לכל אדם יש מרכז הופיע ראשון בחיבורים בית שאן והעמק

הפוסט שני צדדים למטבע הופיע ראשון בחיבורים בית שאן והעמק

יש לנו פה הזדמנות לפתוח חלונות בזמן, ואם לא נגיע להבנה אמיתית – שמצד אחד אנחנו כל אחד לחוד אבל מצד שני אנחנו חייבים ומצווים להיות ביחד – כל הארץ היפה שבינינו תהפוך לעיי חורבות. עלינו לעורר ולכוון דווקא בחודש זה, חודש הסליחה והרחמים, את כל האנרגיות שלנו למטרה זו. אנחנו חייבים להרחיב את הכלי. רבי שלמה קרליבך אומר – מדוע נישואים רבים כל כך מתפרקים? איש ואישה שייכים זה לזה, אבל השייכות הזו לפעמים 'עולה להם על העצבים'. הם רוצים משהו שלא שייך להם, משהו אחר. הם רוצים לשנות את האחר ובטוחים בצדקתם. בפרשת השבוע ראה נאמר "כִּי יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ…" איך אנחנו מרחיבים את הגבולות? זה דורש עבודה אמיתית מכל אחד ואחת מאיתנו.

פעמים רבות אני מרגישה שדווקא אירועי שבעה באוקטובר חיזקו בי את ההרגשה שאני צודקת, והם, הצד השני, טועה ומטעה, הורס ומחבל במדינה. אבל אני יודעת שדינמיקה בין בני זוג או בין בני אדם היא פעמים רבות כמו ריקוד טנגו ולכל אחד יש אחריות על התנועה בריקוד. ככל שאני מתעמקת ומתבוננת פנימה ומרחיבה את הגבולות והדרכים שאני מאמינה בהם אני מתרחבת. וכשאני מתרחבת, הלב נפתח, אני מסוגלת להיות קרובה ואמפתית יותר לצד השני ועדיין להחזיק בהשקפת העולם שלי. כל חודש והשער שדרכו אנחנו מתעוררים לתנועה של התחדשות מתוך חשבון נפש. אני שואלת את עצמי מתוך יושר פנימי, מה טבח שמחת תורה שינה אצלי? שואלת את עצמי מה חסר לי, מה חסר למשפחתי? מה חסר לקהילה שלי, למדינה שלי, לעולם כולו? האם אני מוסיפה אור בעולם? האם אני על מקומי? האם אני מצליחה להזרים דרכי טוב, חסד ורחמים או רעילות, כעס וניכור? אני מבינה שחייבים השנה להגיע לראש השנה וליום כיפור אחרת.

האיום הקיומי הוא ממשי, אני מרגישה איך החבל מונח על צווארנו, ממש. זה נכון, אנחנו נמצאים בצומת דרכים והמחלוקת אמיתית ופוצעת. זו המחלוקת הכי קשה שהייתה פה אי פעם מאז קום המדינה. אני רוצה להאמין שכל אחד מתוך עולם הערכים שלו והאמונות שלו, גם אם הן נוגדות את האמונות שלי, חושב שהוא רוצה בטובתי. למרות שדעותיהם מטריפים אותי, האם אני יכולה לגלות אמפתיה גם למי שלא חושב כמוני? האמינו לי זה קשה. אני כותבת שורות אלו ואני קרועה בתוכי, אך יש בתוכי גם הבנה וחמלה שהדרך היחידה לשרוד באמת היא לעשות עבודה עמוקה זו. לגלות אמפתיה גם למי שחושב אחרת ממני. חודש זה דורש מאיתנו ארבעים יום של רחמים האחד כלפי השני, בין איש לאשתו, בין הורים לילדיהם, בין חלקי העם השונים. רבי נתן בליקוטי עצות על חודש אלול אומר כי בחודש אלול אנחנו מסוגלים להיוולד מחדש על ידי דעת חדשה, כי בחודש זה נברא העולם. מתוך כך יש בחודש הזה את הסגולה לברוא מחדש מוחין חדשים. רבי אלימלך מליז'נסק אומר שבחודש הזה שהוא מזל בתולה אנו צריכים למצוא את מידת הבתולין שבנו, ולהתחזק באמונה שכל אדם יכול לחזור לנקודת ההתחלה ולהתחיל שוב מחדש. יש דרכים רבות להגיע לאותו יעד, ולכל אחד יש את המסע שלו שהוא צריך לעבור אותו בעולם. האם יום כיפור השנה, שיחול בעוד ארבעים יום ייראה אחרת?

המשך הפסוק "כִּי יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר…" זאת הרחבת הגבול? בבשר? בדבר הכי גשמי ובהמי? רבי שלמה קרליבך אומר – כשה' ירחיב את גבולך אז תבין שאתה יכול לאכול בשר. תבין שה' נמצא בכל הדברים בעולם, בכל מקום שאתה פונה אליו, ובכל מה שאתה עושה. האדמור מאיזביצה אומר: "היכן הגבול שלי מסתיים? במקום שאינני יכול לדמיין את ה' נמצא שם". איפה הוא נמצא? בכל מה שמעבר לנו, גם בסמטה הכי חשוכה. אם אנחנו מבינים את זה אז אנחנו מצליחים לבנות מחדש את הגבולות שלנו והם נהיים הרבה יותר רחבים. "כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע, לרכוש חום לא בכסף, לרכוש מתוך מגע. לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל. כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל. בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום. (נתן זך)

הפוסט הרחבת גבולות הופיע ראשון בחיבורים בית שאן והעמק

הפוסט גם השנה ממשיכים להשקיע בזוגיות הופיע ראשון בחיבורים בית שאן והעמק