חג הפסח מזמין אותנו להקשיב לא רק לסיפור יציאת מצרים, אלא גם לאופן הדיבור שלנו ביום־יום.
הדיבור יכול להיות מצמצם והורס, כמו של פרעה שהשתמש במילים ככלי לשליטה
או מרומם ובונה כמו של משה, שידע במילותיו לגאול ולרפא.
בהגדה יש שלושה דברים שחיוניים לסיפור הגאולה: *פסח, מצה ומרור* – ושלושתם קשורים גם לדרך שבה אנחנו מתקשרים.
• דיבורי פסח ("פה-שח") – דיבור שיש בו חירות. דיבור שמדלג על מחסומים רגשיים, על כעסים ישנים ועל פרשנויות מגבילות, ומאפשר גישור על פערים וחיבור אמיתי בין אנשים.
• דיבורי מצה – דיבור נקי ופשוט, ללא התנשאות וללא אגו. דיבור שמקשיב באמת, שנותן מקום לאחר ומאפשר ביטוי אמיתי של רגשות וצרכים מבלי להשתלט.
• דיבורי מרור – לפעמים הכאב צריך להיאמר. אבל השאלה היא איך – האם באמצעות האשמה וביקורת או באופן שמעודד הקשבה? תקשורת מקרבת מלמדת לשתף בתחושות שלנו בלי לתקוף את האחר.
הדיבור שלנו מעצב את החירות הפנימית שלנו. הדיבור שלנו יכול להיות כמו פרעה – מצמצם, שולט ומכתיב. והוא יכול להיות כמו משה – מקשיב, נותן מקום ומוביל לגאולה. הוא יכול להיות דיבור מדלג ומגשר של פסח, דיבור פשוט וישר של מצה או דיבור אמיתי על המרורים בחיינו.
תרגיל קטן לפסח:
שאלו את עצמכם – מתי הדיבור שלי הוא חירותי ומצמיח? מתי הוא דיבור של מצה? ומתי הוא של מרור? ואיך אוכל לדבר אחרת כדי ליצור חיבור אמיתי?
שנזכה לדיבור מקרב, מצמיח ומגשר.
חג חירות שמח!
אורה שושן,
ראש מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן והעמק
ליצירת קשר:
055-9114672 | mishpaha@hiburimbs.org
