המרחב הזוגי מול הילדים
הפעם נתמקד בהשלכות המפתיעות שיש ל"מרחב הזוגי" מול הילדים שלנו.
אחרי שעסקנו במאמרים הקודמים על התפיסה המחודשת שזוגיות היא לא רק שני אנשים, אלא המרחב שביניהם.
מרחב שאנו מודעים לו וביכולתנו להעשיר ולהעצים אותו. הבנו שהמרחב הזוגי נוכח בכל זמן ובכל מקום, והאיכות שלו תלויה בנו. ההשקעה הזאת חוזרת אלינו ומזינה אותנו גם בזמנים מאתגרים כמו החופש הגדול, וגם כשאנו רחוקים מאוד אחד מהשני.
אבל המרחב הזוגי הזה לא נשאר רק בינינו, הוא משפיע מאוד על ילדינו. ועל זה נרחיב כעת.
השפעת המרחב הזוגי על ילדינו
"וואו איזה ארוחת בוקר מפנקת אבא הכין לכם"…
"תודה רבה לאמא שארגנה לנו כזה טיול כיף"…
הילדים קולטים מיד איך אנחנו מגיבים אחד לשני. ואם זה נעשה מתוך כבוד, הקשבה ופרגון, כי זה ה"מרחב הזוגי" שיצרנו, הרי שהילדים לומדים לתקשר באותו אופן בינם לבין עצמם ואחרים.
ומה קורה כשאנחנו לא מסכימים? כשיש קונפליקטים והתנגדויות?
כאן ה"מרחב הזוגי" הוא עוד יותר קריטי. כשהילדים רואים שאף אחד מההורים לא כופה את דעתו אחד על השני, אף צד לא מוכרח להתקפל ולסגת, השיח מתנהל ללא צעקות והרמת קול, ככה הילדים לומדים לנהל נכון מחלוקות בעצמם.
נחמד מאוד. אבל, הילדים שלנו חכמים יותר מזה…
מי מאיתנו לא קרה לו שהילד שלו ידע להגיע בדיוק למקום הנכון ובזמן הנכון כדי לבקש משהו?
הם בעצמם יודעים לנצל היטב את השוני בין אבא לאמא, ולבוא לבקש שוקולד מאבא שעסוק וכנראה יגיד "כן", לעומת אמא שמקפידה בבית על אוכל בריא וצמצום של ממתקים…
ויש עוד המון דוגמאות שבוודאי כל אחד מכם יכול להוסיף כאן:)
יש לילדים נטייה לסכסך בינינו, לגעת בנקודות התורפה, לבחון את המרחב הזוגי שלנו.
אז איך להתנהל נכון מול ה"ערמומיות" שלהם?
נתחיל במה לא עושים.
הכי חשוב לא לפעול אחד מאחורי הגב של השני, לא להרשות לילד משהו שאנחנו יודעים בוודאות שבן הזוג מאוד מקפיד עליו.
עלינו לגבות אחד את השני. הגיבוי הזה הוא לא פתרון טכני להתמודדות מול הבקשה של הילד, זהו צעד מהותי וכך גם משתקף לילד שלנו.
מה כן עושים?
כשהילד ניגש רק לאחד מאיתנו, עלינו להגיב בשם שנינו: "אני ואמא לא מסכימים ל…", "אני ואבא חושבים שזה לא לטובתך"…
גם אם אני אישית חושב שאפשר לוותר, ולא צריך להיות קשוחים, מעצם העובדה שההורה השני לא מסכים ואנו מכבדים אחד את השני, אנחנו לא מאפשרים את הבקשה של הילד.
דווקא בגלל שהילד יודע את הדקויות האלה, הוא מכיר טוב את אמא שלו ואת אבא שלו, דווקא בגלל זה התגובה שלנו חשובה ביותר.
הילד נפגש עם תשובה שמפתיעה אותו, הוא חווה את הגיבוי, הכבוד וההסכמה (גם כשלא "מסכימים") בין אבא ואמא.
הבקשה הפתאומית של הילד הפכה להזדמנות להעצמת הקשר הזוגי בינינו, להעצמת ההורות מול הילד בשימת גבולות וכבוד הדדי בין אמא ואבא.
הכל טוב ויפה, אבל לא תמיד יבואו לנו משפטים כאלה בטבעיות…
איך להיות מוכנים להפוך את הבקשות הפתאומיות להזדמנות להעצמה?
זה נכון שאין לסמוך על המזל שלנו ובאמת יש צורך להכין את עצמנו כדי להצליח בסיטואציה עם הילד.
הטיפ הבא שלנו נכון לגבי כל מחלוקת בין בני הזוג ובוודאי כשיש מחלוקות גדולות.
עלינו להקדיש זמן ליישור קו. לקחת נושא טעון בינינו, לשים אותו על השולחן, לפתוח את הצדדים השונים ובסוף – ליצור עמדה משותפת מול הילדים.
כל זה לא קורה כשהילדים נמצאים ברקע, זה מחייב זמן איכות זוגי של שניכם בלבד.
העמדה המשותפת לא צריכה להיות הסכמה. לא מדובר שבסוף הדיון על נושא מסויים אחד צריך להסכים לשני. אפשר להישאר באי-הסכמה, אבל מול הילדים עלינו לשדר עמדה אחת משותפת. עליה אנחנו צריכים להסכים.
שימו לב, לא חייבים ללכת כל הזמן לפי זה שמוביל עם גבולות קשוחים בבית או זה שמציב גבולות רכים לילדים, אפשר בכל נושא ונושא ליצור עמדה משותפת ספציפית, לעתים נסכים להציג עמדה על פי "אבא" ויש נושאים שנסכים על עמדה לפי "אמא".
אוקיי, בסופו של דבר אחרי המפגש עם הילד אנחנו הועצמנו, ניצלנו את ההזדמנות. אבל מה עם הילד?
אולי במבט חיצוני הילד לא מקבל את מבוקשו ונראה לנו שהוא "נחלש", אבל מבפנים ילד כזה מרגיש ביטחון כשהוא רואה ששני המנהיגים של הבית מאוחדים, זה יוצר תחושת ביטחון, רוגע ושלווה פנימית.
בטוחה שמצאתם תועלת במאמר, שימו לב להמשיך לעקוב אחרי סדרת המאמרים שלנו.
בפעם הבאה נמשיך לעסוק בנושא ההורות – בדגש על חינוך הילדים.
חופש נעים וקיץ בריא
משפחתי וזוגי😊
אורה שושן,
ראש מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן והעמק
