לא פעם זוגות מגיעים אליי מותשים. אחד אומר: "אין לי רגש, אין משיכה, רק מריבות," והשני נאחז בתקווה. עולה השאלה – האם אפשר להחיות קשר שנראה כבוי? לרוב, התשובה היא כן. אבל היא דורשת עבודה זוגית ואישית. איתן ומוריה, למשל, הגיעו אליי אחרי 12 שנות נישואין. הוא היה סגור, משוכנע שהכול נגמר. היא מאמינה, אוהבת, מסרבת לוותר. במקום להתווכח מי צודק, עצרנו את המעגל הרעיל ובנינו "חוזה טיפול": שלושה שבועות בלי איומי פרידה, שיחות יומיות קצרות שאינן על לוגיסטיקה ומחוות קטנות של נראות – הודעת בוקר, חיבוק לפני השינה. המפתח היה להבין את הסיפור ההתקשרותי של כל אחד מהם: איתן שלמד להסתדר לבד ופירש כל ביקורת ככישלון, ומוריה שנשאה הכול על גבה מחרדה שיאבדו זה את זה. כשהם קיבלו מילים לתחושות, הגוף נרגע. שם התחיל זרע של קרבה. מחקרי גוטמן מלמדים שהבעיה אינה הריב עצמו, אלא דפוסי הבוז וההתגוננות. טיפול ממוקד רגש יוצר "רגעי תיקון" – חוויות שבהן נשארים במקום לברוח. חשוב: טיפול זוגי לבדו לא מספיק. דרושה עבודה אישית של כל אחד מבני הזוג על ויסות רגשי, טיפול בפצעי עבר, דיפרנציאציה וחמלה עצמית. איתן תרגל שפה רגשית וזיהה היכן הבושה מנתקת אותו. מוריה למדה לווסת חרדה ולשחרר את תפקיד "המושיעה". אחרי שמונה שבועות הם תיארו "חזרה של חום", ואחרי שלושה חודשים אינטימיות עדינה וחיה. אז מתי לפנות לייעוץ? מוקדם. כשהשיחות מצטמצמות ללוגיסטיקה, כשהמריבות תכופות או כשהמגע נעלם. הרגש לא נעלם – הוא קבור מתחת לשכבות כאב. אך כשנותנים לו חמצן של שפה, ביטחון וחמלה, הוא יכול לנשום מחדש. זו לא קסם, זו מלאכה עדינה ועקבית. והיא אפשרית. אורה שושן ראש מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן והעמק 055-9114672 | mishpaha@hiburimbs.org להצטרפות לקבוצת הוואטאצפ השקטה "מתחברים למשפחה2": https://chat.whatsapp.com
