"בְּבֹקֶר אֱלוּל הָעוֹלָם וָרֹד וְתָכֹל, מַרְעִיף תַּנְחוּמִין. שֶׁמָּא לָקוּם, לְהִתְנַעֵר מֵעֲפַר הָאֶתְמוֹל, בַּמָּחָר לְהַאֲמִין?" (רחל המשוררת) אלול. הזמן שבו אור התשובה זורח. אור כזה שנוגע ברוך, מזמין אותנו לצאת למסע ולנוע פנימה. מראשית דרכנו כעם הוטבע בנו הציווי לנוע: "לך־לך מארצך וממולדתך…" זו לא הייתה קריאה חד־פעמית, אלא פס הקול של ההוויה היהודית. האדם איננו נשאר במקום שבו נולד, אלא צועד תמיד, מחפש, מתרחב. חז"ל מלמדים ששערי תשובה פתוחים תמיד. אם כך, מדוע צריך בהם דלתות? כאן נגלית אמת עדינה: השערים אכן פתוחים, אך הדלתות מלמדות אותנו על מקצב פנימי. התשובה איננה תנועה של פריצה חסרת גבולות, אלא הליכה מתונה וקשובה. הרב קוק מתאר את התשובה כהתרחבות חיונית של הנפש, נשיאת הפכים והכלת מורכבות. אך נדרשות דלתות כדי שלא נהיה מוצפים, כדי שננהל רגעי פתיחה ורגעי מנוחה. בעל מי השילוח מסביר: "לך־לך" פירושו ללכת אל עצמך. התשובה היא לשוב אל הייחודיות הפנימית שהונחה בנו. אבל כדי לגלות את האני העמוק, עלינו לסגור דלתות בפני מה שאינו שייך לנו. רבי נחמן מזכיר שאין ייאוש בעולם כלל. כל נפילה היא פתח להתחלה חדשה. התשובה היא תנועה ספירלית: ליפול, לקום, שוב ליפול ושוב לקום – ותמיד להמשיך ללכת. שערי תשובה פתוחים תמיד, אבל הדלתות שבתוכם קוראות לנו להיות שותפים במלאכה: לא להיסחף בזרם, אלא לבחור. להחליט מתי לעבור את הסף, ומתי לצעוד הלאה במסע שאין לו סוף. התשובה אינה תיקון חטא, אלא הזמנה לחיים רחבים יותר. שערי תשובה פתוחים תמיד, אבל אנחנו אלו שבוחרים לעבור דרכם – ולצעוד שוב ושוב בנתיב האין־סופי של לך־לך. אורה שושן ראש מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן והעמק 055-9114672 | mishpaha@hiburimbs.org להצטרפות לקבוצת הוואטאצפ השקטה "מתחברים למשפחה2": https://chat.whatsapp.com
