לדעת לסלוח

לדעת לסלוח
כשאנחנו נפגעים אוטומטית אנחנו מתרחקים.
ואם לא עוצרים את התגובה הזאת תוך 17 שניות, היא רק מרחיקה לכת ומתרחבת.

על פי מחקרים בדקות הראשונות של פגיעה בינינו אנחנו נכנסים ל"דרמה" על ידי כעס, צידוקים, מחשבות ועוד…

מה שעלינו לעשות זה לשתוק, לקחת נשימה פנימה ולהרחיב את הדעת על ידי מחשבה חיובית.

מחשבה חיובית יכולה להיות לדון לכף זכות את הבן זוג הפוגע: "הוא לא התכוון", "הוא היה לחוץ" וכדומה. ובמקביל מחשבה חיובית גם כלפי עצמי "אני בן אדם טוב, הכוונה שלי היא לטובה".

המחשבה החיובית עוצרת את הפגיעוּת מלהתרחב, אבל כדי להוציא את הרע שכבר נוצר אצלנו בא השלב הבא – אמירת תודה.

חשוב מאוד לומר תודה רבה לעצמי (בשקט) על הבלאגן שקרה הרגע והיכולת שלי להכיל ולסלוח.

התודה הזאת היא כמו משחת מרפא לכאב שנוצר ומורידה מאיתנו את כל מה שגרמה הפגיעה.

עוד לפני הסליחה, צריך לדעת איך להתמודד עם ביקורת.
לקחת נשימה ולהיות בהודיה.
איך זה אפשרי הרי כל כך כואב לנו?
מעצם העובדה שאנחנו נושמים ואמרים תודה גם בלי להבין, זה עוצר את כל תהליך הכעס והריחוק.

הודיה יוצרת חיץ ומאפשרת לנו לבחון מחדש את הסיטואציה שהביאה לפגיעה.
עכשיו שאנחנו בראייה חיובית
אנחנו נצליח להבין שיש כאן נקודה שצריכה תיקון.
אותה נקודה שהביאה להתלקחות והתרסקות, תוכל להיות לנו לנקודת מרפא בזוגיות שלנו, נקודה שבמקום להרחיק עוד תקרב אותנו.

"הסליחה שקודמת ליום הכיפורים מאפשרת לשחרר את הלב מאחיזה במיותר.
הסליחה זה לשחרר זיכרונות מהעבר, לתת להם את המקום -בעבר, כשסולחים, הלב משתחרר ממשקל וזה מאפשר להתקרב לעצמך". (ימימה אביטל)

בברכת סליחות טובות, בהירות, ושמחת יום הכיפורים שתבוא עלינו,
אורה שושן,
ראש מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן והעמק

התמונה המצורפת מתוך ערב "המיתרים הפנימיים של הלב" שנערך אתמול כהכנה לקראת יוה"כ לנשות "חיבורים" ישיבת ההסדר בית שאן והעמק.