מה מעצב את זהותם הפנימית של ילדינו?
רוב החיים אנחנו בdoing, רצים ממטלה אחת לשנייה, מתקתקים את החיים כמו בסרט נע מבלי לעצור ולהקשיב…
פגשתי זוג שהאישה ביקשה מבעלה שיהיה יותר נוכח מול הילדים כשהוא מקלח אותם. שבזמן המקלחת ידבר איתם, ישתעשע איתם ולא רק יתקתק את המקלחת כמו עוד משימה אלא ינצל את ההזדמנות לחוויה עם הילדים.
הבעל הודה לאשתו על הבקשה והסכים שזאת הזדמנות שגם הוא מחפש והנה בזכותה הוא מצא.
אני כמובן התרגשתי מהשיח שהתנהל לפניי. לא מובן מאליו לשמוע בקשה כזו.
אך לרוב אנחנו עסוקים יותר באיך אנו נראים כלפי חוץ יותר ממי שאנחנו באמת.
ומה שקורה באמת מבפנים – אנחנו לא שמים לב לשמוע.
בד"כ כשאנחנו באים ללמוד על התפתחות הילדים, הדגש המושם הוא על התנהגותנו כהורים – אם היא הולמת ומיטבית ,או חלילה מזיקה.
זה אומנם ערוץ השפעה אחד ואף חשוב!
אבל יותר חשוב הוא הערוץ של היחסים שלנו כהורים עם עצמנו, מול עצמנו.
זו הזהות האמיתית שלנו והיא גלויה לילדינו לחלוטין גם שנדמה לנו שהם לא בסביבה, וגם שנראה לנו שהצלחנו להפריד בין ההתנהלות שלנו עם ילדינו לבין האמת שלנו.
"הילד שלי?? אין לו מושג על היחסים הפנימיים שלי מול עצמי…"
כן, זה אולי נשמע מופרך ומוגזם ואפילו לא הגיוני…
ילדינו קשובים קשב רב עוצמה לכל התנודות הכי סמויות שבתוכינו, על פי ההתייחסות שלנו לעצמינו הם יודעים מי אנחנו באמת.
הורים יקרים שימו 💓
ילדינו מקשיבים לנו לכל מה שאנחנו.
מה שהם שומעים לא יכול לקבוע את צורת הפריחה שלהם,
כי להם יש את כל הגוונים והצורות והגֵנים שלכם אבא ואמא , משניכם נוצר קוקטייל מיוחד שהוא רק שלהם, שאיתו הם נולדו.
אבל בכל הנוגע לנפח הפריחה שלהם – מתי לפרוח? עד כמה לפרוח? ובמקרים קשים במיוחד האם בכלל לפרוח?
את הספקות והמעצורים שמשפיעים על נפח הפריחה שלהם הם אכן מאמצים מתוך ההקשבה לנו, ההורים,
ובמיוחד מההקשבה למי שאנחנו באמת.
התשובות שהם נותנים לעצמם לא מגיעות מהמילים אלא בכמה רבדים של מסרים וכך הם בונים את זהותם.
הם ערניים ופיקחים מאוד כלפי ההרגלים שלנו,
הדעות שלנו,
תחומי העניין שלנו,
סדרי העדיפיות,
האמונות העמוקות שמפעילות אותנו
ובכל רמות הקיום שלנו למעשה.
כל אלה מאפשרים לילדינו לפרוח, או לפתח מחסומים שיהיו מסע חייהם בבגרותם.
ילדינו מזמינים אותנו להקשיב אל מתחת לפני השטח, לראות את עצמינו כשחקנים במחזה שעוצב ע"י האמונות שמפעילות אותנו.
לדוגמא: אם ההורים מאפשרים חופש מחשבה – הילד יְפתח את יכולות ההמצאה והדימיון המפותח שבו יביא אותו להשתנות, לגמישות מחשבה ולהתפתחות.
ובהמשך חייהם כבוגרים נמצא אותם יוצרים הזדמנויות, יזמים, מנהיגים, מעיזים, שמחים על הזדמנויות חדשות ומרחיבים את עולם המחשבה.
אך אם אני הורה שלא מאפשר לילד את חופש המחשבה ומקובע על מסלול אחד, ייתכן שבעתיד אמצא את ילדי חושב יותר פרקטית, עושה רק מה שחשוב ולא נותן תשומת לב ל"איך אני מרגיש?"
או "מה מרגש אותי?". לרוב הוא יתנהל רק במעגלים מוכרים ובטוחים, ללא מעוף וללא התחדשות.
אז איך כן נצליח לאפשר אצל ילדינו מעוף והתחדשות?
את תחילת התשובה תוכלו להבין מתוך המאמר, אבל אם ברצונכם לענות על השאלה וליישם אותה אצלכם בבית, אתם מוזמנים לסדנה החדשה שפתחנו כאן בעיר בית שאן – תוכנית "כנפיים".
תוכנית כנפיים, שיתוף פעולה של מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן עם מרכז צעירים בית שאן, היא ההזדמנות להקשיב לעצמנו, להכיר מי אנחנו כאנשים וכהורים לילדינו, ולאן אפשר להתקדם ולקחת הלאה מכאן לקשר הישיר עם הילדים שלנו.
מזמינה אתכם להזרז ולהצטרף לקבוצה שנפתחה בימים אלו!
אורה שושן,
ראש מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן והעמק
