אידיאולוגיה או אי-דיאלוגיה?
בקיץ הזה לקחנו על עצמנו לתת כמה שיותר מידע מקצועי שיתן להורים כלים להתמודדות עם אתגרי ההורות והזוגיות הייחודיים לימי הקיץ והחופש הגדול.
אם עוד לא עקבתם, אנחנו ממליצים לכם לחזור אחורה למאמרים הקודמים בסדרה ולמצוא טיפים מועילים נוספים.
הפעם נדגיש התמודדות שלדעתנו מתאפיינת בעיקר בקרב הורים דתיים, אבל אנחנו בטוחים שכל הורה יזדהה עם התופעה.
אם לאורך השנה אנחנו שולחים את הילדים שלנו למסגרות חינוכיות, הרי שבקיץ אנחנו ההורים המסגרת החינוכית והערכית הבלעדית לילדינו.
הורים דתיים מוצאים את עצמם יותר מתמיד מעירים לילדים על לקום בזמן, להתפלל, לברך, להתלבש בהתאם וכל זה מול אתגרי הקיץ של חום, שעות שינה מאוחרות (וקימה בהתאם), אירועים חברתיים שונים שלא תמיד מתאימים לערכים שבבית, בטלה וצריכה מוגברת של מדיה, ועוד…
לפעמים ההורים מגיעים לאתגר הזה עם אידיאולוגיה רצינית ומשמעותית, מרימים דגל ברור ומציבים ציפיות גבוהות.
אבל לעתים אידיאולוגיה עלולה לגרום לאי-דיאלוגיה, לחוסר שיח, לקצר בתקשורת ואף לכפייה.
בחינוך ילדים אנחנו נגד כפייה.
זה נכון לגבי חינוך באופן כללי ונכון עוד יותר ספציפית להדרכה רוחנית וערכית – "אין כפייה ברוחני".
לכל אחד יש את הדרך שלו ולכל ילד את הרצון שלו.
אנחנו כהורים יכולים לבקש, להדריך לתת עצה ולהמליץ אבל אי אפשר לכפות.
מי שבוחר בכפייה, במילים אחרות הוא מוחק את הילד שלו, הוא הופך את הילד ל"מֵרַצֵּה" כך שהילד מאבד את הרצון של עצמו. ההשפעה השלילית הזאת היא לדורות.
בקליניקה שלי כשאני שואלת אנשים, אפילו מבוגרים, "מה אתה רוצה?", הם לא יודעים לענות, כי כל החיים דיכאו את הרצון שלהם.
"הוא לא עושה מה שאני אומרת לו, אז למה בכלל לנסות?"
זה שהילד בוחר על פי רצונו זה הדבר הנכון, זה ממש לא אומר שאין משמעות להורות שלנו.
עדיין – יש גבולות, יש סדר יום, יש שותפות, אבל אין כפייה.
ההורות היא תמיד להיות שם לצידם ולהדריך אותם.
נגיד להם את הדברים שאנחנו חושבים, ולצד זה עלינו לדעת עם עצמנו, שאם הם מתחברים לדברים שלנו, מצויין, ואם לא, אז לא…
וכמובן נמשיך לנסות להציע להם את הדרך שלנו מתוך אהבה אמיתית ונתינת מקום לרצון העצמי שלהם.
דיאלוג אמיתי, זאת האידיאולוגיה שלנו.
חופש נעים וקיץ בריא
משפחתי וזוגי😊
אורה שושן,
ראש מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן והעמק
