"אך למה אמא, למה זולגות הדמעות מעצמן"?(מרים ילן שטקליס)
מה עניין דמעות הכאב אצל ילדינו?
קושי נועד שיקשיבו לו, שייתנו לו לומר את דברו. קשיים נועדו לגעת, להכאיב, לבלבל…
קושי הוא האמצעי המדוייק ביותר של פנימיותינו לאותת לנו מהו כיוון ההתרחבות שלנו ברגע זה.
ולכן,
חשוב לעצור ולהקשיב לקושי, מה עומק הקושי, הבקשה, הכאב הבכי התסכול והפחד…
הקושי מבקש ריפוי ע"י הנוכחות הפשוטה שלנו.
כשהילד נמצא בקושי נשתדל לא למהר לשלוף איזה פיתרון מהיר וחטוף, אלא להיות בהסכמה להכיל את הקושי כמות שהוא, לפני שאנו נותנים למילים, להתנגדיות והתחושות לעלות אל פני השטח.
כן, לפעמים ההקשבה העמוקה הזאת יוצרת בהלה וחוסר שקט
ואנו נמצאים בתוך בילבול ומהומה פנימית.
אך הקושי לא נועד שיסלקו אותו.קושי נועד שיכילו אותו ויקשיבו לו.
רובנו כילדים למדנו שלא טוב להימצא בקושי, כמעט בכל פעם שהיינו עצובים מתוסכלים או כועסים… נשארנו לבד.
פעמים סולקנו לבכות בחדר או להירגע מחוץ לזירה שלנו.
זכור לנו שבזמן הזה אבא ואמא היו מרוחקים, נוקשים וחסרי סבלנות כאמתלה שצריך לשים גבולות לילד..
אבל חייבים להבין שקושי הוא בכלל לא הבעיה!
כשקשה אז קשה.
חייבים להבין שההסכמה להקשיב הקשבה עמוקה ולהיות עם הילד בתוך הקושי שלו היא הדרך היעילה והעמוקה מכולן להיות שותפים לצמיחת ילדינו.
כשמתבהר לנו מה ילדנו מבקש מאיתנו נפתחת לנו דרך חדשה. כך הופכת תחושת היחד יד ביד לקרקע פשוטה, רכה ובטוחה שעליה מתרחבים ויוצרים חוייה מכוננת של חיים משותפים.
רוצים ללמוד להקשיב באמת?
מרגישים את הצורך להבין יותר כדי להצליח ליישם את הדברים?
מוזמנים ליצור קשר לייעוץ ללא עלות.
אורה שושן,
ראש מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן
