אנחנו עוברים את מסע חיינו דרך דם ליבנו. דווקא מתוך המקומות הכי קשים, שם אנו חוצבים את השיעורים הכי אמתיים שלנו. אישה שישבה אצלי בקליניקה אמרה לי, "אני נמצאת כבר תקופה ארוכה שבה אני פוגשת יום יום איך החיים שלי מרירים, כעוסים, אבלים, כבר לא מרגישה טעם לחיות…מכה ועוד מכה, ואין איך לעכל כלום". עניתי לה, "את יודעת, כמה שאת מתנגדת לפגוש את הכאב כך הכאב הולך ומחריף. זה כמו אדם שנקלע למערבולת – הוא פשוט שוקע". ככה זה, אנחנו עוברים את השיעורים במקומות הכי אפלים וכואבים. השאלה כיצד אנו מביטים על המקומות הללו. האם ממקום קשה ומתלונן או ממקום עמוק יותר על החיים. זה מחבר אותנו למגילת אסתר, לתנועה שבין "כאשר אבדתי אבדתי" לבין "ללבוש מלכות". לכאורה יש כאן שתי תנועות שונות – להתייאש או להתגבר. אבל יש אפשרות נוספת, שמגלה לנו שאין סתירה. דווקא האובדן הוא זה שמוביל למלכות. במילים "אבדתי אבדתי" יש שני אובדנים. מצד אחד לאבד שליטה. להרפות, להבין שזה לא בשליטתי, ואין לי מושג מה יהיה. ומצד שני זהו קבלת הדין. לקבל בהסכמה את המציאות לא ממקום של קורבנות, אלא הבנה וקבלה של המציאות עם כל מורכבותיה. דווקא שחרור השליטה הזה הוא פתח לחירות. אני מפנה מקום מהאחיזה שלי, מהמחשבות והרגשות שלי ואז אני יכולה להיות אני – ללבוש מלכות. רבי שמעון בר יוחאי מגלה לנו בספר הזוהר (ח"ג, קס"ח): "עץ שאין אורו עולה – ינענעו אותו ויאיר, גוף שאור הנשמה אינו עולה – ינענעו אותו ויעלה אור הנשמה, ויאחזו זה בזה להאיר". הנענוע כשמו כן הוא – שתי תנועות מנוגדות. דווקא התנועות ההפוכות, ונהפוך הוא, לא סותר אלא מאיר. מאיר את המקומות הכואבים, החשוכים והאפלים. כדי שאור הנשמה יאיר בנו אנו צריכים להיות בשתי התנועות – מאובדן למלכות. המלכות מגיעה דווקא מתוך האובדן. כמו כן, גם במילה פורים יש רמז למהות החג, פורים מלשון – התפוררות, לפורר את מה שהיה, כדי לשחרר את התפיסה שלי על עצמי. לפורר את הנחות היסוד שלנו – מי אמר שהתפיסה שלי את עצמי נכונה בכלל? אנחנו יודעים שיש לנו נטייה להחמיר עם עצמנו, להיתפס לנקודה אחת שצובעת הכול באור שלילי. בדיוק כך עשה המן. כולם כורעים ומשתחווים להמן, אבל מה הוא מספר לאשתו כשהם נפגשים לקפה? ישנו עם אחד (מתוך 127 מדינות) ישנו אדם אחד (מתוך המונים אין ספור) שלא כורע ולא משתחווה ולכן מכריע המן – "כל (העושר והמעמד ה)זה אינו שווה לי". זהו טבעו של האדם – לראות יותר את מה שחסר ולא את ההצלחות שלו. את זה אנו רוצים לפורר. פורים מבקש מאתנו יותר מזה, להסתכל הפוך! בפורים אין מחיצות, אין חשבונות, נותנים אהבה בהגזמה, משלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים בשפע, כל הפושט יד נותנים לו. אין הבחנה בין ארור המן לברוך מרדכי, כי כשזוכים למידה זו, אז האדם מצליח לראות גם בתוך כל החושך – נקודה אחת של טוב. נקודה אחת של אור שדוחה המון מן החושך. שנזכה שיתהפך הכול לטובה ושנצא מאפלה לאורה, לגאולה טובה ולברכה בהחזרת כל חיילי צה"ל בריאים ושלמים, ובהחזרת על החטופים לביתם בבריאות הגוף והנפש וברפואת כל חולי ופצועי עמך בית ישראל.
פורים שמח!!! אורה שושן, ראש מרכז חיבורים לזוגיות ומשפחה בית שאן והעמק
